צ'אנג הכיכר בע"מ נ' הועדה להטלת עיצום כספי

פסק דין

ערעור לפי ס' 20(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק") שעניינו החלטת ועדה להטלת עיצום כספי הפועלת מכח החוק (להלן "הוועדה"), להטיל על המערערת, שהיא נותנת שירותי מטבע, עיצום כספי בסך 700,000 ₪ וזאת בגין הפרות של חובות הזיהוי וחובות הדיווח המוטלות עליה מכח החוק ובהתאם לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), תשס"ב-2002 (להלן: "צו נותני שירותי מטבע" או "הצו").

רקע – ההליכים הקודמים והחלטת הוועדה נושא הערעור

המערערת היא חברה העוסקת בהמרת מטבע חוץ. המערערת מעסיקה שני עובדים והיא פועלת מתוך חנות מכולת בתל אביב. בחודש פברואר 2004 נרשמה המערערת במרשם נותני שירותי מטבע.

ממצאי הביקורת

ביום 30.12.09 נערכה ביקורת אצל המערערת ובמסגרתה נבחנו פעולות המרת מטבע שנעשו בעסקהּ בתקופה שבין יום 11.5.02 ועד ליום עריכת הביקורת.

ממצאי הביקורת, כפי שרוכזו בדוח ממצאי ביקורת (להלן: "דוח ממצאי הביקורת") היו:

הפרה של חובת הדיווח על פעולות "רגילות" הקבועה בס' 6(א) לצו – נמצא כי: (1) בעסקה של המערערת בוצעו בתקופה שבין חודש מאי 2007 ועד ליום הביקורת, 765 עסקאות המרה, בהיקף כספי של 140,494,347 ₪, המקימות, על פי סכומן, חובת דיווח ואשר נכון למועד עריכת הביקורת לא הועבר כל דיווח בגינן (הדיווח בגין עסקאות אלה, שהתייחס לתקופה בת 32 חודשים, נעשה רק סמוך לאחר שנערכה הביקורת, ס' ז(2) לדוח); (2) המערערת ביצעה 3,644 עסקאות המרה חייבות דיווח, בהיקף כספי כולל של 592,662,567 ₪ שהדיווח עליהן נעשה באיחור ניכר, לעיתים של מספר שנים. התברר כי במהלך התקופה הנבדקת העבירה המערערת – ובאיחור – רק 7 דיווחים וזאת חלף 91 דיווחים חודשיים כנדרש; (3) אותרו במהלך התקופה הנבדקת 126 עסקאות המרה חייבות דיווח, בהיקף כספי של 9,673,240 ₪ שבהן לא נרשמו אצל המערערת פרטי הזיהוי. במקרים אלה נרשמו במערכת המחשב המשמשת את המערערת הסימן "*" חלף מספר תעודת הזהות של מבקש השירות, והתיבה "לקוח מזדמן" תחת שם מבקש השירות, וזאת תוך עקיפה של דרישות הזיהוי של המערכת ובאופן שהביא להחרגת העסקאות מקבצי הדיווח ולכך שלא נעשה כל דיווח בגין העסקאות האמורות.

הפרה של חובת הדיווח על פעולות "הנחזות בעיניו" של נותן שירותי המטבע כ"בלתי רגילות" בהתאם לס' 6(ב) לצו – נמצא כי: (1) בעסקהּ של המערערת בוצעו במהלך התקופה שנבדקה 1,103 עסקאות המרה, בהיקף כספי כולל של 54,614,906 ₪, כשסכומה של כל עסקה נע בין 49,000 ₪ ל- 49,999 ₪. במצב דברים זה קם חשד, כי העסקה בוצעה בסכום כאמור במטרה לעקוף את חובת הדיווח על עסקאות "רגילות" – שהרף הקבוע ביחס להן הוא 50,000 ₪. חרף האמור לא דיווחה המערערת על העסקאות האמורות כעסקאות "בלתי רגילות"; (2) נמצא כי במספר רב של מקרים נרשמה בעסקהּ של המערערת בסמיכות זמנים גדולה סדרת עסקאות נפרדות, באופן שסכומה של כל עסקה נופל מרף הדיווח בעוד שההיקף הכספי הכולל של העסקאות עולה על הרף האמור, ובאופן המקים חשד כי נעשה "פיצול" מכוון של עסקאות במטרה לעקוף את חובת הדיווח. בסך הכל אותרו 1,207 מקרים בהם נרשמו 8,616 עסקאות נפרדות בהיקף כספי כולל של 177,474,651 ₪, בסמיכות זמנים כאמור, ואשר לא הועבר בגינן דיווח על עסקאות "בלתי רגילות".

הפרה של חובות רישום פרטי הזיהוי והאימות ומסירת דיווחים לקויים – בהקשר זה נמצא, כי בעסקהּ של המערערת בוצעו 421 עסקאות חייבות דיווח, בהיקף כספי כולל של 74,106,690 ₪ בהן אף שמקבל השירות היה תאגיד – חברה, לא נדרשו פרטי מבקש השירות ולא נדרש ונשמר יפויי כח של החברה כנדרש בצו; כן נמצאו ליקויים בדיווחים שהועברו על ידי המערערת בקשר עם עסקאות חייבות דיווח. בכלל זה נמצא, כי ב- 3,518 המרות, בסכום כולל של 585,927,679 ₪ לא צוינו פרטי כתובת כנדרש, ב- 4,789 המרות, בסכום כולל של 816,237,469 ₪ לא דווחו פרטי תאריך הלידה או תאריך ההתאגדות כנדרש, וב- 4,619 המרות, בסכום כולל של 770,751,142 ₪ לא צוינו פרטי מין כנדרש.

עוד נמצא כי המערערת פעלה כנותנת שירותי מטבע וזאת ללא שנרשמה כנדרש במרשם נותני שירותי המטבע, במשך תקופה של שנה ושמונה חודשים.

ביום 5.6.11, כך לפי האמור בעיקרי הטיעון מטעם המשיב (בס' 42), נשלחה למערערת הודעה על בקשה להטלת עיצום כספי בצירוף העתק של דו"ח ממצאי הביקורת.

ביום 13.9.11 התקיים בפני הוועדה דיון במהלכו השמיעה המערערת, באמצעות באי כוחה, את טענותיה ביחס לדוח ממצאי הביקורת. בכל האמור בהפרות הנטענות של חובת הדיווח הקבועה בס' 6(א) לצו, העלתה המערערת טענות שלא נסבו על עצם קיומן של ההפרות וכוונו, בעיקרם של דברים, למספרן הנטען של ההפרות ולהיקפן. המערערת חלקה על ההפרות הנטענות של חובת הדיווח הקבועה בס' 6(ב) לצו. המערערת העלתה גם טענת התיישנות, ובנוסף טענה טענות שונות, ובכלל זה ביחס להיקף פעילות עסקהּ וביחס לכך שפעלה להגשת הדיווחים הגם שבאיחור ועוד קודם לעריכת הביקורת. טענות אלה, כך לשיטת המערערת, מצדיקות התחשבות לקולא בעת קביעת שיעורו של העיצום הכספי.

החלטת הוועדה

לאחר הדברים האלה נתנה הוועדה, ביום 22.1.12, את החלטתה.

הוועדה דחתה בהחלטתה את מרבית טענותיה של המערערת וקבעה, על יסוד דוח ממצאי הביקורת, כי המערערת הפרה את חובות הדיווח המוטלות עליה, הן חובת הדיווח על פעולות רגילות הקבועה בס' 6(א) לצו, הן חובת הדיווח על פעולות בלתי רגילות הקבועה בס' 6(ב) לצו. כן נמצא, כי המערערת הפרה את חובות הרישום והאימות.

הוועדה דחתה את טענות המערערת בדבר מספרן של ההפרות והיקפן, וזאת על יסוד הנתונים שהובאו בדוח ממצאי הביקורת ומשטענותיה של המערערת בעניין זה הועלו בעלמא. הוועדה ציינה בהחלטתה, כי אין היא מביאה במסגרת שיקוליה את העובדה שהמערערת עסקה במתן שירותי מטבע קודם למועד רישומה במרשם נותני שירותי המטבע, זאת משום שהטלת עיצום בשל הפרה כאמור אינה בסמכותה. הוועדה ציינה עוד, כי לא הטילה עיצום כספי בגין הפרות שנעשו בשנה הראשונה מעת כניסתם לתוקף של סעיפים 7 ו-8 לחוק, וזאת בהתאם להוראת סעיף 36 לחוק. מעבר לאמור לא ראתה הוועדה להתייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה המערערת.

בסופו של יום מצאה הוועדה, כי נמצאו כשלים מהותיים בהתנהלותה של המערערת ובאופן העברת הדיווחים על ידה. הוועדה סברה כי כמות ההפרות מעידה על זלזול של המערערת בהוראות החוק והתעלמות מהן, וכי התנהלותה מעוררת חשש כי לא פעלה בתום לב אלא מתוך מטרה למנוע דיווח או לגרום לדיווח כוזב.

לעניין שיעורו של העיצום הביאה הוועדה בחשבון את היקפן הכספי הרב של ההפרות ואת התמשכותן. כמו כן הובאו בחשבון היקף פעילותה של המערערת, האופן השיטתי בו בוצעו ההפרות, חומרת אי הדיווח והחשש כי לא נעשה בתום לב. כל אלה הצדיקו, לשיטת הוועדה, הטלת עיצום כספי משמעותי. לצד זאת התחשבה הוועדה בכך שמדובר בהפרה ראשונה ובכך שהמערערת נקטה, הגם שבאיחור משמעותי, צעדים לתיקון הליקויים ושיתפה פעולה עם רשויות האכיפה. נוכח כל אלה החליטה הוועדה להטיל על המערערת עיצום כספי בשיעור של 700,000 ₪.

על כך הערעור דנן.